פסק-דין בתיק ע"ע 469-08

השופטת רונית רוזנפלד

               פתח דבר

1.         המערערים, 30 נהגי אוטובוס שהועסקו על ידי המשיבה, העוסקת במתן שירותי הסעות, הגישו תביעתם לבית הדין האזורי בתל אביב לגמול עבודה בשעות נוספות, ולזכויות סוציאליות נוספות. בית הדין האזורי (השופטת חנה טרכטינגוט ונציגי הציבור גב' חנה קפלניקוב ומר דן יערי; עב' 7332/02) דחה את התביעה על כלל רכיביה, באשר על פי קביעתו, לא עלה בידי המערערים להוכיחה. הערעור שלפנינו סב על דחיית התביעה לגמול עבודה בשעות נוספות. לטענת המערערים, ושלא כפי שקבע בית הדין האזורי, עלה בידם להוכיח  את תביעתם.

לאחר הדיון שהתקיים בפני המותב, נערך ניסיון להביא את הצדדים להבנה. למרבה הצער, הניסיון לא עלה יפה.

2.         יצוין כי הערעור נשמע בפני מותב בראשותו של הנשיא אדלר. נוכח פרישת הנשיא, ובהעדר התנגדות מטעם הצדדים, ניתנה החלטת הנשיאה ארד, לפיה השופט רבינוביץ' ישב בדין בערעור במקום הנשיא. פסק הדין ניתן בזאת על ידי המותב, על סמך כל החומר שבתיק.

3.         ברקע לתביעתם של המערערים כנגד המשיבה (להלן- החברה) ניצב סכסוך בין החברה לבין עובדיה בקשר לניסיונם להתארגן, ופיטורי עובדים על אותו רקע. לאחר שניתן פסק דינו של בית דין זה בקשר לסכסוך, בו הורה בית הדין, בין השאר, על החזרת העובדים לעבודה [עס"ק 1008/00 הורן את ליבוביץ' בע"מ- הסתדרות העובדים הכללית החדשה, פד"ע לה, 145(2000)], נחתם ביום 28.8.2000 הסכם קיבוצי בין החברה לבין הסתדרות העובדים החדשה. במסגרת ההסכם הקיבוצי הגיעו הצדדים להסכמה בדבר פיטורי עובדים, ותשלום פיצויי פיטורים לעובדים המפוטרים בשיעורים מוגדלים. העסקת המערערים בחברה הסתיימה בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי. לפי העולה מן התיק רוב המערערים סיימו עבודתם בחברה במהלך שנת 1999, וחלקם עוד מעט לפני כן.

4.         תביעתם של המערערים הוגשה לבית הדין האזורי ביום 8.8.2002. בשים לב לתקופת ההתיישנות, התביעה אינה מתייחסת למועדים שלפני יולי 1995. כאמור, התביעה סבה על גמול שעות נוספות, כמו גם על זכויות סוציאליות נוספות. במסגרת הדיון בבית הדין האזורי טענה החברה כי בחתימה על ההסכם הקיבוצי הכולל סעיף מיצוי תביעות יש משום הודעת ויתור וסילוק בגין כל תביעה, מכל סוג שהוא. בית הדין האזורי דחה טענה זו, ועל כך אין לפנינו ערעור.

                                                                                                בקשר לתביעת המערערים לגמול שעות נוספות נדחתה טענת החברה לפיה, בהעדר אפשרות פיקוח, ועל סמך הוראת סעיף 30(א)(5) לחוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א-1951, לא חלות על העסקת המערערים הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה. גם על קביעה זו של בית הדין האזורי , אין החברה מבקשת לחלוק במסגרת הערעור שלפנינו.

5.                                                                                             בתביעתם לגמול עבודה בשעות נוספות טענו המערערים בבית הדין האזורי כי גמול שעות נוספות שקיבלו שולם להם בחסר, באשר אין הוא משקף נכונה את מלוא השעות שעמדו לרשות העבודה. לטענתם אין התאמה בין שעות העבודה כפי שדווחו עליהן בדוחות עבודה חודשיים, לבין התשלומים שקיבלו.

                                                                                                החברה טענה להגנתה כי דוחות העבודה כפי שמולאו על ידי המערערים אינם משקפים נאמנה את שעות עבודתם בפועל. דוחות העבודה היו רק אמצעי עזר לתשלום השכר. התשלום המופיע עבור שעות נוספות בתלושי השכר הוא המשקף את התמורה שאושרה לתשלום על ידי החברה , ביחס ליעדי הנסיעה של המערערים ולשעות שדווחו.

            הנה כי כן, במידה רבה נחלקו הדעות בין הצדדים בבית הדין האזורי  באשר להיותם של הדוחות החודשיים שהגישו המערערים במהלך תקופת עבודתם משקפים נאמנה את שעות העבודה. בהמשך הדברים נציג את גדר המחלוקת בהתייחס לדיווחים על שעות העבודה, בשים לב לסוגי ההסעה השונים שביצעו המערערים במסגרת עבודתם.

                                    התשתית העובדתית הרלוונטית

6.         כאמור, אין חולק כי המערערים רשמו את שעות עבודתם על גבי כרטיסי עבודה חודשיים.

            החל מחודש אוקטובר 1998 הותקנו באוטובוסים בהם נהגו המערערים מכשירי טכוגרף. החל מחודש נובמבר 1998 נמצא בתלושי השכר של המערערים פירוט מספר השעות הנוספות עבורן שולם להם גמול שעות נוספות. קודם לכן לא צוין מספר השעות עבורן שולם גמול שעות נוספות.

7.         מקובל על הצדדים כי את תביעת המערערים לגמול שעות נוספות, יש לבחון, בין היתר, בשים לב למאפיינים המיוחדים של ההסעות שבצעו. בית הדין האזורי עמד על 4 סוגים עיקריים של הסעות, ואלה הם:

א. טיולים בני יום אחד. בדוחות העבודה המתייחסים לטיולים בני יום אחד,  נרשמה  על ידי המערערים שעת התחלה ושעת סיום.

ב. טיולים בהם נדרשו המערערים ללון מחוץ לביתם כאשר הם צמודים לקבוצה. טיולים אלה מכונים: " צמוד". רישום שעות העבודה בדוחות העבודה החודשיים בהתייחס לטיולים אלה, נעשה באופן הבא:

ביום הראשון נרשמה שעת היציאה, ובסוף אותו יום נרשם " צמוד". בתחילת היום שלמחרת נרשם " צמוד". אם הטיול הסתיים באותו יום נרשמה שעת הסיום.

המערערים טענו בבית הדין האזורי כי רשמו את המילה "צמוד" גם בימים בהם לא ניתנה להם הפסקה מספקת בין יום אחד למשנהו, כמתחייב מתקנות התעבורה, ולכן הם הונחו לרשום "צמוד".